הסכם ממון נועד להגדיר כיצד יחולקו נכסיהם של בני זוג נשוי עם סיום נישואיהם. נכון להיום, ממליצים הגורמים המוסמכים להיעזר בשירותי עורך דין לענייני משפחה לשם עריכה וחתימה על הסכם כזה. על פי רוב יערך ההסכם לפני הנישואין, אבל ניתן לערוך הסכם ממון לאחר הנישואין.
בהסכם יילקחו בחשבון כלל הנכסים של בני הזוג, כולל נכסים מלפני הנישואין של כל אחד מהם. למשל, אם אחד מבני הזוג מחזיק דירה מלפני הנישואין, כדאי להתייחס לכך בהסכם עצמו ולהכתיב מה יעלה בגורל כל אחד מהכנסים המשותפים והלא משותפים במקרה (חלילה) של פירוק הזוגיות.
מהו הסכם ממון וכיצד ניתן לערוך אחד
הסכם יחסי ממון הוא חוזה הצופה פני עתיד עליו חותמים בני זוג, על מנת להסדיר ביניהם מראש פורמט מוסכם של כלל נכסיהם; קרי – ניהול הרכוש שלהם ואת אופן חלוקת הנכסים במקרה (חלילה) של גירושין או פרידה או אפילו פקיעת הקשר עקב מותו של אחד מהם.
ההסכם טעון אישור רשמי של בית משפט לענייני משפחה, או נוטריון, לפי העניין:
- אם מדובר בהסכם טרום נישואים, ניתן לאשרו אצל נוטריון (או רשם נישואין) ואין צורך לאשר אותו בבית המשפט או בבית הדין הדתי של בני הזוג.
- הסכם שנערך לאחר שבני הזוג נישאו, צריך לקבל אישור של בית המשפט לענייני משפחה, או בית דין דתי (בית הדין הרבני במקרה של יהודים, בית הדין השרעי במקרה של מוסלמים, בית הדין הדרוזי וכו’).
האישור יינתן רק לאחר שבית המשפט או הנוטריון נוכחו לדעת שבני הזוג גיבשו את ההסכם מרצונם החופשי, תוך הבנת המשמעות של ההסכם ותוצאותיו.
ככלל, הסכם יחסי ממון יכלול גם את הרכוש הקיים, כלומר הרכוש שכבר נמצא בחזקת בני הזוג: זהו כל הרכוש שהביא עימו כל אחד מבני הזוג, במקרה של הסכם טרום נישואין, או כל הרכוש שקיים בבעלות בני הזוג, במקרה של הסכם ממון לאחר נישואין. בנוסף, ההסכם צריך לכלול התייחסות לרכוש עתידי, זהו כלל הרכוש שעתידים בני הזוג לקבל לבעלותם, או לצבור, במהלך תקופת ההסכם (קרי: במהלך חיי הזוגיות, או במהלך הנישואין).
רכוש אשר ייצבר על ידי בני הזוג במרוצת השנים יכול להיות, למשל: כספים בחשבונות בנק, דירת המגורים, דירה להשקעה, רכבים, תכולת דירת המגורים, עסק או חברה משפחתיים, זכויות סוציאליות (ראה כנ”ל), תכשיטים, קניין רוחני ומוניטין, ועוד.
כמו כן, עליית ערך, השבחות, תשואות וכיו”ב של הרכוש הקיים של כל צד ו/או רכוש אשר נרכש באמצעותם ו/או תחלוף (‘גלגול’) של אותם הנכסים ובנוסף על כך, ירושות ו/או מתנות אותן עשוי לקבל כל אחד מבני הזוג מאת המשפחה הגרעינית שלו.
הסברה הרווחת היא כי הסכם ממון רלוונטי רק לזוגות אמידים, או כאשר ישנו פער כלכלי משמעותי בין הצדדים., אולם זוהי הנחה שגויה משהסכם ממון זה הוא חשוב וחיוני לכל זוג באשר הוא. מדוע? ראשית, משום שאף אם לבני הזוג אין נכסים רבים ערב נישואיהם או בתחילת חייהם המשותפים, הרי שמן ההיגיון כי בעתיד מצבם הכלכלי ישתנה לטובה והדבר עלול ליצור מחלוקת כספית בעת גירושין.
כמו כן, עריכה של הסכם יחסי הממון מראש עשויה למנוע סכסוך על הנכסים המשותפים, או אף שימוש בילדים (ע”י יצירת ניכור הורי, למשל) למטרת מו”מ לגבי הנכסים, לאחר פרידה או גירושין.
הסכם ממון לאחר הנישואין – אפשרי, אבל דורש התייחסות מיוחדת
כמו שהזכרנו, הסכם שנערך לאחר שבני הזוג נישאו, צריך לקבל אישור של בית המשפט או בית הדין, בניגוד להסכם שנערך טרום הנישואין, אשר עבורו מספיק אישור נוטריוני בלבד.
משנתקבלה החלטה על עריכת הסכם ממון לאחר נישואין, יש לפנות אל עורך דין לענייני משפחה, על מנת שינסח הסכם ברור, מדויק ומפורט, המתאים באופן ספציפי לבני הזוג. עורך הדין יסביר לצדדים על משמעויות ההסכם, ישיב על כל שאלה ויסייע בפתרון התלבטויות שונות של בני הזוג, אשר עולות לא פעם בעת עריכת הסכם ממון לאחר נישואין.
קבלת אישורה של ערכאה משפטית, מטרתה לוודא את גמירות הדעת של בני הזוג לגבי ההסכם ולמנוע מצב שבו אחד הצדדים חתם על ההסכם שלא מרצון חופשי. ככלל, לשם אישור ההסכם, שני בני הזוג צריכים להופיע בבית המשפט, אולם במקרה של היעדרות מוצדקת, ניתן לקבל אישור גם במעמד צד אחד.
הקשר בין הסכם יחסי ממון לצוואה או ירושה
אדם יכול להוריש (על פי צוואה או כללי חוק הירושה) רק נכסים וכספים שבבעלותו, או את החלק שלו בלבד בנכסים משותפים. אדם לא יכול להוריש את רכושו או להורות מה ייעשה בו לאחר מותו אלא בצוואה בלבד.
הסכם ממון קובע כיצד יחולקו הנכסים של בני זוג בינם לבין עצמם, ובכך קובע מהו היקף העיזבון של כל אחד מבני הזוג, ואילו צוואה קובעת כיצד יחולק אותו עיזבון.
כיצד מחלקים רכוש מלפני הנישואין
אלו הם בעצם הנכסים שכל אחד מבני הזוג כבר צבר לעצמו בנפרד בעבר, עד ונכון למועד הנישואין, או למועד חתימת ההסכם.
הרכוש הקיים יכול להיות, למשל: כספי חסכונות בבנק, רכב, דירת מגורים, עסק, זכויות סוציאליות (קרנות השתלמות, קופת גמל, ביטוח מנהלים, פנסיה, אופציות, וכו’), תכשיטים, ועוד.
במסגרת הסכם הממון ניתן לפרט את הרכוש שאותו כל צד הביא עמו לנישואין, ואת החלק של כל אחד מבני הזוג ברכוש המשותף מלפני הנישואין.
דירה מלפני הנישואין – האם להכניס להסכם
דירת מגורים בישראל היא נכס יקר, ואין ספק שנושא זה הוא רגיש מאוד בין בני זוג, ולעתים עשוי לעורר לא מעט דילמות וחששות.
בשנים האחרונות, נקבעה בפסיקת בית המשפט הלכה משפטית המאפשרת, בנסיבות מסוימות, הכרה ברעיון של שיתוף ספציפי בדירת מגורים (לאור אופייה וייחודה כנכס משפחתי מובהק). קרי –הכנסת דירת מגורים אשר נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לפני החתונה (או כזו שהתקבלה במתנה או בירושה במהלך הנישואין) המהווה לפי לשון החוק “נכס חיצוני” למסגרת של הנכסים המשותפים ברי האיזון.
בהקשר זה ההלכה קובעת, כי על הצד הטוען לשיתוף בדירה להוכיח “דבר מה נוסף” – מעבר לקיום חיי נישואין (או חיים משותפים) – אשר יעיד על אותה כוונת שיתוף וממנו יהיה ניתן להסיק על הקניית הזכויות הנטענות ביחס לדירה.
אותו “דבר מה נוסף” יכול להיות אחד מהבאים, אך אינו מוגבל להם:
- השתתפות כספית במימון רכישת הדירה (כגון: באמצעות נטילת הלוואת משכנתה משותפת).
- השתתפות בן הזוג הלא רשום בעלויות של תיקונים ושיפוצים.
- מגורים בפועל בדירה (מספר השנים שבהן הצדדים התגוררו בה, לרבות עם ילדים משותפים).
- התנהלות ביחס לכספים המתקבלים בגין השכרת הדירה לצד שלישי (שיתוף בדמי השכירות מהדירה, הפקדה לחשבון משותף, שימוש למימון הוצאות משותפות וכו’).
