צוואה בעל פה (שכיב מרע) – סעיף 23 לחוק הירושה
סעיף 23 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965 קובע:
“23. צוואה בעל-פה
(א) שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים השומעים לשונו.
(ב) דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון-דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על-ידיהם אצל רשם לענייני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.
(ג) צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים.”
“שכיב מרע” הוא אדם החולה אנוש והנוטה למות.
צוואה בעל פה שונה במהותה משלוש הצורות האחרות בכך שהיא אינה נעשית על ידי המצווה בכתב, הוא אינו רואה את נוסח הצוואה הכתוב וגם אינו חותם עליו.
צוואה בעל פה, נלמדת מעדותם של מי ששמעו והבינו את רצון המצווה.
בנסיבות אלה קיים חשש שהעדים לא הבינו או שלא מעבירים בדרך מדוייקת את רצון המצווה. מסיבה זו, החוק קובע פרמטרים, שקיומם תנאי לתוקפה של צוואה.
נטל ההוכחה הוא על המבקש לקיים צוואה זו, בניגוד לצוואות האחרות שקיים חזקת קיום והנטל לבטל הצוואה הוא על המבקש לבטל אותה.
נקבע שעל בית המשפט להיזהר משנה זהירות ולבחון היטב אם אכן ניתן לסמוך על העדים המעידים על צוואה שנעשתה בעל-פה (ע”א 138/64 דורה פלדמן (שוורץ) נ’ לילי טריפמן, פ”ד כ(2), 419, 420 (1966); ע”א 9200/99 יהודית חנוכה נ’ בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד נו(3), 801 (2002); ת”ע (נצ’) 1880/05 המנוח ר’ ה’ ז”ל נ’ צ’ צ‘, תק-מש 2008(3), 35, 37 (2008(
סעיף 23(א) לחוק הירושה קובע שתי חלופות: האחת, שכיב מרע. השניה, מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות.
בפסיקות בתי המשפט נקבע כי נדרש גם מרכיב אובייקטיבי וגם מרכיב סובייקטיבי:
המרכיב האובייקטיבי – קיימת סכנת חיים ממשית לאדם. בהתאם לתנאי זה מכלול הנסיבות מצביעות על כך שהמנוח לכאורה עמד מול פני המוות.
המרכיב הסובייקטיבי – למצווה הייתה תחושה וראה עצמו מול פני המוות. לדוגמא, אדם שחש שעומד לעבור התקף לב או למשל חייל הנמצא במערכה קשה.
(ע”א 516/73 אומר נ’ קוגוט, פ”ד כט(1), 107 (1974); ע”א 120/84 גולדברג נ’ אסיאו, פ”ד לט(4), 716 (1985).
התנאים לצוואה זו:
תנאי ראשון – שהמצווה יהיה ב”שכיב מרע”, וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות.
תנאי שני – הציווי בעל פה יהיה בפני שני עדים.
תנאי שלישי – על העדים לשמוע את לשונו של המצווה.
תנאי רביעי – דברי המצווה והנסיבות לעשיית הצוואה יירשמו בזכרון-דברים. אם העדים לא היו מודעים לדרישה להעלות את הדברים על הכתב, יהיה בכך פגם ע”פ סעיף 23(ב) לחוק הירושה.
תנאי חמישי – זכרון הדברים ייחתם בידי שני עדים וככל האפשר בסמוך לאירוע.
תנאי שישי – זכרון הדברים הרשום והחתום ע”י העדים, יופקד אצל הרשם לענייני ירושה.
תנאי שביעי – רישום, חתימה והפקדה כאמור יעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.
