התנגדות לצוואה

סעיף 26 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965 קובע:

“26. כשרות לצוות

צוואה שנעשתה על-ידי קטין או על-ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה.”

נטל ההוכחה להוכיח אי כשירות המנוח/ה בעת החתימה על הצוואה, הוא על הטוען לאי הכשירות. ת”ע 43220/09 נ’ ב’ י’ נ’ האפוטרופוס הכללי – ירושלים

אין די בהעלאת ספקות גרידא להוכחה הנדרשת כי המגבלה ממנה סבל המנוח הינה כזו אשר עלולה לשלול את כשרותו לצוות (ע”א 851/79, 160/80 בנדל נ’ בנדל); ע”א 279/87 רובינוביץ נ’ קרייזל).

מיהו פסול דין:

סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 קובע מיהו פסול דין:

“8. הכרזת פסלות

אדם שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לענייננו, רשאי בית-המשפט, לבקשת בן זוגו או קרובו או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, ולאחר ששמע את האדם או נציגו, להכריזו פסול-דין.”

המצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה

ישנם שלושה כללים שנקבעו בפסיקה בכדי לבחון האם המנוח לא ידע “להבחין בטיבה של צוואה” או שחתם עליה תחת השפעה בלתי-הוגנת:

הראשון – האם המצווה היה מודע לעובדה שהוא עורך צוואה.

השני – האם המצווה היה מודע להיקף רכושו ויורשיו.

השלישי – האם המצווה היה מודע באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו.

(ע”א 851/79, 160/80 בנדל נ’ בנדל, פ”ד לט(3), 101 (1981); ע”א 15/85 מזרחי נ’ רז, פ”ד מא(4), 454 (1987); ת”ע (משפחה ת”א) 106650/09 י.ע. נ’ י.ע., תק-מש 2011(2), 700, 703 (2011); ת”ע (משפחה ת”א) 104020-08 ע.ו. נ’ ר.ע., תק-מש 2011(2), 636, 639 (2011); ת”ע (משפחה ת”א) 104810/09 ש.מ. נ’ א.י., תק-מש 2010(4), 295, 297 (2010); ת”ע (משפחה ת”א) 102161-08 א. ק. נ’ המנוח…, תק-מש 2010(1), 553, 556 (2010).

בפסיקה נקבע כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו כאשר דעתו משוחררת מלחצי נפש חולניים, תעתועי דמיון ומחשבות שווא (ע”א 1212/91 קרן ליבי נ’ בינשטוק, פ”ד מח(3), 723 (1994); ע”א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ’ רינה מרום, פ”ד מט(1), 318 (1994); דנ”א 1516/95 מרום נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד מט(1), 331 (1995).