צוואה בפני רשות – סעיף 22 לחוק הירושה

צוואה בפני רשות – סעיף 22 לחוק הירושה

סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"22. צוואה בפני רשות

(א) צוואה בפני רשות תיעשה על-ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית-משפט או רשם לענייני ירושה, או בפני חבר של בית-דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על-ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית-משפט, רשם לענייני ירושה או חבר בית-דין דתי כאמור.

(ב) דברי הצוואה כפי שנרשמו על-ידי השופט, הרשם של בית-המשפט, הרשם לענייני ירושה או חבר בית-הדין הדתי או כפי שהוגשו לידו, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והשופט, הרשם של בית-המשפט, הרשם לענייני ירושה או חבר בית-הדין הדתי יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.

(ג) נכתבה הצוואה בלשון שהמצווה אינו שומע, תיקרא בפניו בתרגום ללשון שהוא שומע, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה.

(ד) במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה או קריאת תרגומה על-ידי המצווה עצמו.

(ה) צוואה שנעשתה בפני רשות מותר להפקידה אצל רשם לענייני ירושה.

(ו) צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשיה ומקומה.

(ז) לעניין סעיף זה דין נוטריון כדין שופט."

תנאי בסיסי לצוואה בפני רשות, הוא כי דברי המצווה יעשו בפני רשות וללא תנאי זה – אין זו צוואה.

המעמד של דברי המצווה בפני רשות מדגיש את רצינות ההחלטה ואת גמירות הדעת של המצווה בעשיית צוואה.

צוואה בפני רשות תעשה בעל פה על ידי המצווה בעצמו בפני רשות, או בהגשת הצוואה בכתב לרשות על ידי המצווה בעצמו.

נוטריון כשופט

בהתאם לסעיף 22(ז) לחוק הירושה דין נוטריון כדין שופט.

תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים קובע:

"לא ייתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית-חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שישמר בידי הנוטריון".

בטרם עשיית צוואה למצווה המאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, על הנוטריון מוטלת החובה לקבל לידיו תעודה רפואית שהוצאה ביום עשיית הפעולה, בדבר מצבו של המצווה.

ככל ולא תצורף תעודה רפואית בעת עשיית הצוואה, הדבר יהווה פגם בצוואה בפני רשות.

תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים מחייבת את הנוטריון לקבל את התעודה לפני עשיית הצוואה ולא לאחר ביצוע הפעולה.

גם כאשר המצווה מאושפז בבית החולים, ואולם לשם עשיית הצוואה יצא מבית החולים למשרד הנוטריון והצוואה לא נערכה בבית החולים עצמו, ולאחריה המצווה חזר לבית החולים, גם אז יש צורך בצירוף תעודה רפואית עובר לעשיית הצוואה.

בהתאם לתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, הדרישה היא שהתעודה הרפואית הוצאה ביום עשיית הפעולה, קרי ביום עשיית הצוואה.

מטרתה של תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977 לברר את יסוד גמירות הדעת של המצווה, ולהבטיח את חופש רצונו. מטרה זו מחייבת לתת פרשנות מרחיבה למונח "מאושפז בבית חולים" (ת"ע (נצ') 14508-09-13 ע' ס' נ' ד' ע', תק-מש 2016(1), 403 (2016).

באשר למונח "מרותק למיטתו" בתי המשפט הרחיבו מושג זה וכללו גם אדם אשר קשה לו להתנייד, אדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו, ואף במקרים כאלה יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת צוואה (ראה לדוג' ת"ע 3982/03 עטיה נ' ניסני ואח').

בפס"ד ת"ע 55650-05-13 ר' נ' י' ואח', ביהמ"ש קבע שאת המילים "מרותק למיטתו", המופיעות בתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, אין לפרש בפירוש המילולי והמצומצם.

אין הכוונה שרק אדם שאינו יכול לשבת או ללכת יוגדר כמי שמרותק למיטתו, אלא גם אדם שאינו יכול להתהלך ללא עזרה אף בביתו, וכן לגבי מי שאינו יכול לצאת מביתו למשרד עורך הדין לצורך עריכת צוואה, משום שהוא זקוק לעזרה בהליכה ומתקשה בירידת מדרגות.

בית-המשפט בעניין ר' נ' לעיל הסתמך בין היתר על פסק-הדין שניתן ב- ת"ע (ב"ש) 1390/04 פלונית נ' פלוני, בו נקבע:

"באשר למונח 'רותק למיטתו' הרחיבה הפסיקה מושג זה וכללה גם אדם אשר קשה לו להתנייד, אדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו ולפיכך אף במקרים כאלה יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת צוואה." ראה גם ת"ע 1120/08 ק' ט' נ' פ' ז'; ת"ע (מרכז) 18025-06-09 עזבון המנוח סמי קופל נ' עו"ד גרבי הילה.